פסק-דין בתיק ת"ק 001713/04

בפני שתי תביעות, אשר ענינן תאונה אחת: בתביעה הראשונה (1713/04), תובע יגאל אברהמוב ארבעה נתבעים - שני נהגי כלי רכב ומבטחיהם - בגין הנזקים שנגרמו לחנותו, הנמצאת בפינת הרחובות וולפסון ונחלת בנימין בתל-אביב. הנזקים נגרמו לחנות בעקבות תאונת דרכים, שארעה ביום 18.10.03, בין כלי הרכב של שניים מהנתבעים, במסגרתה נהדף אחד מכלי הרכב על חנותו של אברהמוב ונגרם לה נזק. בתביעה השניה (2468/04) תובע הבעלים של אחד משני כלי הרכב ( אהרון אילון, שהינו אביו של הנהג (הנתבע בתביעה הראשונה) ברכב האחד, דרור אילון), את הנהגת בכלי הרכב השני ( אפרת שבתאי) ואת המבטחת שלה ( הדר חברה לביטוח בע"מ), בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, ובגינם לא זכה לפיצוי מהמבטחת שלו ( ביטוח ישיר - חברה לביטוח בע"מ).

אכריע בשתי התביעות הנ"ל ביחד, מאחר שמדובר במסכת עובדתית אחת.

השאלות העיקריות להכרעה הינן שתיים:

1.    מי משני הנהגים (דרור אילון או אפרת שבתאי) אחראי לתאונת הדרכים;

2.    אם שבתאי אחראית לתאונה, האם אילון רשאי להפרע מהמבטחת של שבתאי בגין ירידת הערך שנגרמה לרכבו, או שמא היה עליו להפרע בגין נזק זה מהמבטחת שלו. יצויין, כי אילון לא תבע כאן את המבטחת שלו, ביטוח ישיר, ואת הטענות כלפיה מעלה הדר, המבטחת של שבתאי, שאף ביקשה לצרף את ביטוח ישיר כנתבעת נוספת, וזאת - בשלב הסיכומים.

מובן שיש להכריע גם מהם הנזקים בגינם יש לפצות את התובעים, על פי מה שהוכח.

התאונה :

ביום 18.10.03, סמוך לפני השעה 4:00 לפנות בוקר, נסעה שבתאי ברחוב נחלת בנימין מצפון לדרום ואילון נסע ברחוב וולפסון ממערב למזרח. כל אחד מהשניים טוען, כי עת הגיע לצומת שני הרחובות הללו, הרמזור הירוק דלק בכיוון נסיעתו וכי האחר נכנס לצומת כאשר הרמזור האדום דלק בכיוון נסיעתו של האחר. כך או כך, אין מחלוקת כי ארעה התנגשות עזה, רכבה של שבתאי נפגע בצד ימין מחזית רכבו של אילון ונהדף, תוך שהוא מסתובב על צירו, על דלת הכניסה של חנות התובע אברהמוב. הדלת נשברה ולשני כלי הרכב נגרמו נזקים כבדים.

יצויין, כי בעקבות התאונה היתה חקירת משטרה, בה מסרו הצדדים ועד מטעמו של אילון (שאף העיד בפני בבית המשפט) הודעות, אך התיק נסגר בלא הגשת כתב אישום.

דיון והכרעה :

בדיון שבפני העידו שני הנהגים ועד מטעם אילון, שנסע עימו ברכב, מר ניקי קוצנקו. התובע, מר אברהמוב, לא נכח במקום ועדותו לא היתה רלוונטית לענין זה.

כל צד החזיק, כאמור, בגרסתו, כי נכנס לצומת ברמזור ירוק. שבתאי ציינה, כי הצומת מוכר לה (היא רגילה לנסוע שם) והרמזור במקום היה לה חדש, לכן היא זוכרת שהתייחסה אליו, והוא היה - כאמור - ירוק. העד קוצנקו לא ראה את הרמזור עת התקרבו לצומת, שכן אילון ביקש ממנו, זמן מה לפני הצומת, להוציא לו את הטלפון הסלולרי מהתיק, והוא היה עסוק בכך. אילון והעד קוצנקו טענו, כי כאשר יצאו מהרכב, רק אז התחלף הרמזור בכיוון נסיעתה של שבתאי לירוק והם אפילו הסבו תשומת ליבה לכך. לטענתם, שבתאי ענתה "כן, אבל זה רמזור קצר". שבתאי מכחישה חילופי דברים אלה.

כל צד טען, כי נסע במהירות סבירה, אפילו איטית, וכי האחר נסע מהר (שבתאי טוענת: מהר מאד).

שבתאי טענה, כי לא ראתה את אילון מגיע מימין, למרות שהסתכלה ימינה, אך חשה לפתע ב"זעזוע מטורף", הרכב שלה עף ב-°180, היא נכנסה בדלת החנות ורק אז הבינה שרכב אחר פגע בה. לדבריה, לקח לרכבה זמן להעצר ולקח לה זמן לצאת ממנו.

אילון טען, כי הבחין בשבתאי ממש ברגע האחרון, בטרם פגע בה, וניסה לבלום, אך לא הספיק.

אילון וקוצנקו תיארו שניהם את השניות לאחר התאונה והעידו שכריות האויר נפתחו, היה ריח חזק, שרוף, ושניהם נבהלו. אילון העיד כי הסתכל על קוצנקו ואז יצאו מהרכב (מן הסתם פתחו את חגורות הבטיחות), וניגשו אל שבתאי ודרשו לשלומה. אז, לדברי שניהם, ראו כי הרמזור בכיוון נסיעתה הופך מאדום לירוק, כאמור לעיל.

לאחר ששמעתי את הצדדים והעד, ראיתי את שרטוטי מקום התאונה, את תמונות הנזק, את העדויות במשטרה וקראתי את סיכומי הצדדים, אני מגיעה למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי אילון. בנוסף לדברים אחרים והתרשמותי הכללית, היטו את הכף בענין זה סיפורי אילון וקוצנקו על התחלפות הרמזור. שבתאי תיארה כיצד נפגע רכבה, הסתבסב ב-°180 ו"עף", עד שנעצר בדלת חנות התובע. אין לי ספק, כי נכונים דבריה, שלקח זמן עד שיצאה מרכבה. האמנתי גם לתיאור של אילון וקוצנקו באשר למה שאירע מיד לאחר התאונה - כריות האויר, הריח, ההסתכלות זה על זה, היציאה מהרכב, ההליכה לעבר שבתאי לדרוש בשלומה... אף אם אקבל דבריהם, כי לאחר כל אלה הסתכלו וראו שהרמזור בכיוון נסיעתה התחלף בדיוק מאדום לירוק, הרי שלא מן הנמנע שהיתה זו התחלפות שניה כבר. בנוסף, העובדה שאילון ביקש מחברו לחפש את הסלולרי בתיק ותשומת ליבם היתה נתונה לענין זה טרם הגיעו לצומת, גורמת לי לתת אמון בגרסת שבתאי, שתשומת ליבה היתה מרוכזת בנסיעה וכי ראתה שהרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק.

בנסיבות שתוארו, ולאור מיקום הפגיעה ברכבה של שבתאי ועצמתה, אינני מוצאת לייחס לה רשלנות תורמת, מאחר שהיתה כבר לקראת סוף הצומת עת התנגש בה אילון, ונראה שאילון נסע במהירות, שלא איפשרה לה לראותו, אף אם בדקה - כפי שהעידה - את הצומת טרם כניסתה אליה.

לאור כל אלה, אני מחייבת את הנתבעים אילון וביטוח ישיר לשאת בנזקיו המוכחים של התובע, בסך 3,000 ש"ח בגין הנזק (בכפוף להצגת חשבונית על תשלום עבור תיקון) ו-472 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי (בכפוף להצגת חשבונית תשלום), כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (15.1.04) ועד התשלום המלא בפועל.